במחנות הריכוז וההשמדה הורע מצבם של היהודים ורבים מתו ברעב. גדלה התלות של האסירים בחבילות המזון שנשלחו על ידי קרובים וארגוני ההצלה.

עד קיץ 1943 ניתן היה לשלוח חבילות, בתנאים מסוימים, לחלק גדול מהארצות הכבושות, ואף למחנות הריכוז. החבילות לפולין נשלחו דרך ליסבון , ובהן, בעיקר, שימורי דגים וירקות מיובשים, קפה, תה וקקאו. מחירי המשלוח היו גבוהים ומשקל החבילות מוגבל, הוראות מדוייקות של צורת אריזה ורישום כתובת הנמען הכבידו על המשלוח, חבילה שלא נשלחה בהתאם להוראות לא הגיעה ליעדה, ופעמים רבות הופסקו שרותי דואר החבילות כאמצעי דיכוי של הגרמנים. משלוחים גדולים נשלחו באמצעות הצלב האדום ואירגון הג'ויינט, אך אי אפשר היה לוודא אם הגיעו ליעדם.