עם תחילת מלחמת העולם השנייה, כאשר פולין נכבשה וחולקה בין גרמניה לברה"מ, עשרות אלפי יהודים הפכו לפליטים החלו לחפש דרכי מוצא מאירופה. רבים נדדו מזרחה – אל וילנה שהייתה שנמסרה לליטא הנייטרלית. בקרב הפליטים שבאו לכאן במאורגן, בלטו כבר בתקופה הראשונה קבוצות של תנועות נוער ציוניות וקיבוצי הכשרה מכל קצווי פולין. כמו כן הגיעו בתקופה זו מנהיגים ופעילי ארגונים ציונים ורבים מן מעילית הכלכלית והאינטלקטואלית של יהודי פולין. הפליטים לא התכוונו להשתקע בליטא, אלא זו הייתה אמורה לשמש להם כארץ-מַעַבַר בלבד.
ביוני 1940 פלשה ברה"מ לוילנה והציעה לכל הפליטים אזרחות סובייטית. במשך מספר חודשי חסד הם אף איפשרו לכמה מאות יהודים להגר לארה"ב או לארץ ישראל דרך וולאדיבוסטוק, יפן וסין (חלקם נשארו שם עד לסוף המלחמה). בהמשך, הוגלו חלק מהיהודים – הפליטים למחוזות ספר בברה"מ. כל אלו היו ברי מזל לעומת אלו שנשארו בווילנה: הגרמנים פלשו אליה ביוני 1941 וגורל היהודים היה כשל חבריהם בכל מקום שבו שלט הכיבוש הנאצי. בפרק זה מוצג מבחר מצומצם של מכתבים ששלחו פליטים שברחו מזרחה הן מהדרך והן מהמקומות שאליהם הגיעו עם נדודיהם.
