תצלומים מאלבומי משפחה
חלל הכניסה של המוזיאון משובץ בדיוקנאות של יחידים ושל משפחות שנספו בתקופת השואה. הדפדוף בדפי אלבומי משפחה המציפים את הקירות, נועד להדגיש את החוויה האישית עליה מתבססות התערוכות במוזיאון – השתקפות גורלם של ההמונים שפעם היו אחים, דודים, הורים, סבים וסבתות או פשוט חברים. מערכת המולטימדיה המלווה את התצוגה, חושפת את זהותם וגורלם של האנשים המופיעים בתצלומים מאלבומי המשפחה.
במרכז התצוגה ציטטה של המשורר ולדיסלב שלאנגל, שנכתבה בגטו ורשה:
"שמות – זיוטה…אסיה…פניה…סיומה…האם זה אומר לכם משהו? לא כלום. אנשים בלתי נחוצים. היו כאלה אלפים, באלפים הלכו לאומשלאגפלץ, באלפים הוכו בשוט, קרועים ממשפחות, מועמסים לקרונות. מורעלים בגז. לא חשובים. הסטטיסטיקה לא תצינם, שום ציון לשבח לא יצינם. שמת. צלילים ריקים. עבורי אלו הם אנשים חיים, קרובים, מוחשיים…"
